גזר דין בתיק ת"פ 24904-03-12

            הנאשם, מאזן עיראקי יליד 1960, הודה והורשע בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11.3.2012 בשעה 10:30 או בסמוך, נכנס הנאשם לעסק למטבע חליפין "שי המרות" ברחוב ויצמן 138 בכפר סבא, פתח תיק בו החזיק אקדח מפלסטיק וחפצים אחרים, הראה את התיק למר ישראל גוטליב שעבד בעסק (להלן - המתלונן), וביקש שייתן לו כסף. בתגובה לחץ המתלונן על כפתור המצוקה המותקן בעסק והנאשם עזב את המקום.

לנאשם 25 הרשעות קודמות במגוון רחב של עבירות: מיני עבירות רכוש, עבירות כלפי שוטרים, בריחה ממעצר, אלימות ועבירות סמים (לשימוש עצמי בלבד). הנאשם ריצה בעבר עשרה עונשי מאסר וניתן לומר שהוא יוצא ובא בין בתי הכלא. הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון ביום 4.3.2012 ושבוע ימים בלבד לאחר מכן הסתבך בביצוע העבירה הנוכחית, כשעונש מאסר על-תנאי בן שמונה חודשים תלוי ועומד מעל לראשו.

שירות המבחן ערך תסקיר אודות הנאשם. מן התסקיר עולה כי הנאשם מכור זה שנים הרבה לסמים קשים, וברור כי העבירה הנוכחית בוצעה על רקע זה. הנאשם הפר במהלך מעצרו חוזה טיפולי והשתמש בכדורים ממכרים ללא מרשם. פסיכיאטר אבחן אותו כבעל אישיות אנטי סוציאלית. שירות המבחן קבע כי הנאשם נעדר כוחות פנימיים לשמור על ניקיון מסם וליטול יוזמה ליצירת שינוי באורח חייו, ולפיכך נמנע מהמלצה כלשהי בעניינו.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר בעונש שיושת על הנאשם. לדברי עו"ד בן יוסף, מדיניות הענישה שקבע בית המשפט העליון בעבירה של דרישת נכס באיומים היא מאסר לריצוי בפועל, אם כי ישנם עונשים מקלים יותר. מתחם העונש ההולם מקרה זה לעמדת התביעה הוא בין 18 ל-36 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לדעת התובע אין להקל עם הנאשם בשל כך שהנשק בו אחז לא היה מסוגל להמית, משום שהציבור אינו יכול להבחין בהבדל, והאירוע עלול היה להתפתח באופן אלים. עוד טען ב"כ המאשימה כי המאסר המותנה לא הרתיע את הנאשם, שהרי שבוע ימים בלבד לאחר שחרורו חזר לעבור עבירות רכוש. בהקשר זה הפנה התובע את תשומת הלב לכך שגם זמן קצר לאחר שריצה את המאסר שקדם למאסרו האחרון עבר הנאשם עבירת רכוש, והביא עניין זה לתמיכה בטענתו כי אין לנאשם זה כל תקנה.

לטעמה של המאשימה יש לגזור על הנאשם עונש שיהיה ברף העליון של מתחם הענישה, וכן יש להפעיל נגדו את המאסר המותנה במצטבר ואף לגזור עליו קנס ומאסר על-תנאי.

ב"כ הנאשם ביקש את בית המשפט לגזור על הנאשם עונש באורך תקופת מעצרו הארוכה. לדברי עו"ד מנצור, נסיבות ביצוע העבירה הן קלות ביותר. הנאשם לא נקט במהלך האירוע באלימות פיזית, וכאשר נאמר לו ללכת - הלך. הנאשם התנהג במהלך האירוע באופן מאוד מוזר. לנאשם נסיבות אישיות קשות ביותר, וספק אם דעתו בזמן ביצוע העבירה הייתה צלולה. אין לנאשם הרשעות קודמות בעבירות רכוש שבוצעו באלימות. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולא ניהל הוכחות.

הנאשם בדברו האחרון הביע חרטה על מעשיו. הנאשם ביקש את רחמי בית המשפט ואף טען כי יש לו כוח והוא רוצה להיגמל.

דיון

הנאשם שם פעמיו לבית עסק להמרת מטבע, הראה לעובד המקום תיק ממנו בצבץ קנה של אקדח, וביקש כסף. עובד המקום לחץ על כפתור המצוקה והנאשם עזב את המקום. צפיתי בתמונות ובסרטון מצלמות האבטחה, כמו גם בתמונות ובמסמכים שהגישה ההגנה במסגרת הטיעונים לעונש (נע/1 ו-נע/2). בהחלט נראה כי הנאשם היה תחת השפעת סמים בעת שפעל במסגרת האירוע.

מעשי הנאשם סווגו על ידי המאשימה כדרישת נכס באיומים, אך מדובר בניסיון שוד לכל דבר ועניין. ניכר כי הנאשם ביקש להשיג לעצמו מזומנים על מנת לממן את מנת הסם הבאה, וזה מן הסתם הרקע העומד ביסוד מעשהו. אמת, מעשי הנאשם לא לוו בתחכום כלשהו, והאקדח בו נעשה שימוש היה אקדח צעצוע, אלא שתמים דעים אני עם התובע כי הנאשם לא יכול היה לצפות מראש את תגובת קורבן העבירה למעשיו, והעובדה כי המתלונן חשב שמאיימים עליו באקדח רגיל יכולה הייתה ליצור שרשרת אלימה שסופה מי ישורנו. זאת ועוד, ראוי המתלונן וראויים כל אותם אזרחים העובדים במוסדות פיננסיים להגנת בית המשפט מפני אלה שמבקשים לגזול את כספם.

העונש המרבי הצמוד לעבירה לפי סעיף 404 רישה לחוק העונשין הוא חמש שנות מאסר. הערכים המוגנים העומדים ביסוד העבירה של דרישת נכס באיומים זהים לאלה העומדים ביסוד עבירת השוד (הגנה על הקניין הפרטי אך גם על שלמות הגוף). ערכים אלה מצדיקים לדידי לקבוע בענייננו מתחם ענישה חמור יחסית, שנע בין מאסר קצר שיכול שירוצה בעבודות שירות, ועד מאסר בפועל בן 18 חודשים. נראה כי זו גם רמת הענישה הנוהגת [ראו ת"פ (מחוזי חיפה) 8612-02-11 מדינת ישראל נ' קליינר, פורסם במאגר "נבו" (17.4.2011)]. פסקי הדין שהציגה התביעה מתייחסים לעובדות חמורות פי כמה מעובדות מקרה זה, וממילא הנאשמים שם הורשעו בביצוע עבירות נוספות.

הנאשם לא קרוב לשיקום, ואין כל עילה לחרוג לקולה מהמתחם שקבעתי.

אדרבא: נראה כי בענייננו ראוי לחרוג לחומרה ממתחם הענישה. הנאשם מכור לסמים קשים. הוא לא החל בהליך של גמילה ואין לו את הכוחות לכך. בהתנהגותו החוזרת ונשנית, הנלמדת מהרשעותיו הקודמות ומהזיקה ביניהן לבין תאריכי שחרורו ממאסריו הקודמים, הוכיח הנאשם כי סכנתו לציבור רבה. אפשר לנבא במידה רבה של וודאות כי הנאשם ישוב וישלח ידו לרכוש זולתו מיד, או זמן קצר לאחר שישתחרר מריצוי עונשו. במצב דברים זה קמה הצדקה להרחקת הנאשם מן החברה לתקופה משמעותית.

לקולה שקלתי את הודאת הנאשם בפתח ההליך הפלילי. שקלתי גם את נסיבות חייו העגומות של הנאשם. כל אלה אינם מפחיתים מן הצורך להגן על הציבור מפני פגיעתו הרעה של הנאשם, אך יהיה בהם כדי למתן את החריגה לחומרה מתקרת מתחם העונש ההולם.

לאחר ששקלתי את מלוא השיקולים לקולה ולחומרה אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

א. מאסר בפועל בן 20 חודשים.

ב. אני מפעיל נגד הנאשם את עונש המאסר המותנה בן 8 החודשים שגזר עליו בית משפט השלום בפתח תקווה בת"פ 2932/07, 11842-10-09 ביום 19.9.2010, כולו במצטבר. סך הכול ירצה הנאשם עונש מאסר בפועל בן 28 חודשים, החל ביום מעצרו 11.3.2012 .

ג. מאסר על-תנאי בן 6 חודשים, והתנאי הוא כי בתוך תקופה בת שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר לא יעבור הנאשם עבירת רכוש.